מונחת לפני בקשת עו"ד עידן מילר, המנהל המיוחד של חברת אקזיט (ל.י.ד.א.ש) בית השקעות בע"מ (בפירוק) (להלן: "
המנהל המיוחד" ו"
החברה", בהתאמה), למתן הוראות לצורך חלוקת הכספים שנתקבלו תמורת מכירת זכויותיהם של ה"ה אייל אנקורי וגרושתו ליאת אנקורי (להלן: "
המשיב 1" ו"
המשיבה 2", בהתאמה; ויחדיו: "
המשיבים") בגג בניין ברח' בן יהודה בת"א (להלן: "
הנכס").
המשיבים היו בעלי המניות של החברה. הנכס היה בבעלות משותפת של החברה ושל המשיבים, כשהחברה בעלת מחציתו, וכל אחד מהמשיבים בעל רבע הימנו. על זכויותיהם של המשיבים בנכס רובצים עיקולים לבקשת עשרות נושים של המשיבים (להלן: "
הנושים"), כאשר על זכויותיו של המשיב 1 גם רשומה הערת אזהרה לטובת המשיבה 2.
כדי להשיא את התמורה בעד הנכס, הגיע רו"ח עופר אלקלעי (להלן: "
המפרק") להסכמה עם המשיבים, לפיה יפעל המפרק למכירת כלל הזכויות בנכס, ובכלל זאת זכויותיהם, ומבלי לגרוע מזכויות המעקלים. הסכמה זו אושרה על-ידי בית המשפט (כב' השופטת אלשיך) בהחלטה מיום 12.11.12.
בהמשך, בהתאם להחלטה מיום 16.6.13 (להלן: "
ההחלטה לאישור המכירה"), נמכר מלוא הנכס תמורת סך של 2.5 מליון ש"ח (להלן: "
התמורה"). התמורה שולמה ביום 8.7.13 והופקדה במלואה בידי המנהל המיוחד בנאמנות, בהתאם להסכמת הצדדים.
כפי שעולה מהודעת המנהל המיוחד, הסכום העומד לזכות המשיבים מתוך התמורה, קרי, הוא סך של 1,250,000 ש"ח. מסכום זה יש לנכות הוצאות המתחייבות מעסקת המכירה ובהם היטל השבחה, מס שבח ושכר טרחת המנהל המיוחד (להלן: "
ההוצאות").
ביום 10.7.13 אישר בית המשפט בקשה שהגישו המנהל המיוחד וחלק מנושי המשיבים לפיה חלקם של המשיבים בתמורה, בניכוי ההוצאות כאמור, יישאר בידי המנהל המיוחד ולא יועבר למשיבים עד להחלטה אחרת, וזאת לשם הבטחת זכויות הנושים (להלן: "
ההחלטה בעניין התמורה") לאמור: "
חלקם של הצדדים השלישיים (ה"ה אנקורי - א.א.)
בתקבולים ממכירת הנכס, בניכוי הוצאות מתחייבות... יישאר בידי המנהל המיוחד ולא יועבר לצדדים השלישיים, אלא בהתאם להחלטה שיפוטית שתינתן בהליך נפרד שהמבקשים יהיו צד לו".
כל אחד מהנושים טוען לזכותו בכספי התמורה של המשיבים, וכמפורט בכתב הטענות שהגיש. משכך פנה המנהל המיוחד בבקשתו דנן לבית המשפט, לצורך הכרעה למי מהנושים מגיעים הכספים. עסקינן בכשלושים נושים, אשר, כאמור, כל אחד מהם טוען לחלקו בזכויות המשיבים.
לאחר עיון בכתבי הטענות בבקשה, סבורני שבית משפט זה אינו הפורום המוסמך לדון והלכריע במחלוקות שבין הצדדים, קרי נושי המשיבים בינם לבין עצמם ובינם לבין המשיבים ודוק.
ההליך העיקרי במסגרתו מוגשת הבקשה להכריע בקדימות בכספי המשיבים היאו פירוק חברה. אין בין הפירוק דנן לבין המחלוקות נשוא הבקשה ולא כלום. זאת ועוד, עניינן של המחלוקות הוא בין צדדים שאינם צד להליך הפירוק, קרי בין המשיבים לבין נושיהם, לא כל שכן המשיבים אינם נמצאים בהליך של חדלות פירעון. לכן, הבקשה אינה חוסה תחת סמכותו של בית משפט זה.
אוסיף שגם אם הייתי מגיע למסקנה שיש סמכות לבית המשפט של הפירוק לדון בסכסוך, ספק אם בקשה למתן הוראות הייתה הדרך הראוייה לכך, בשים לב לצורך בבירור העובדתי של טענות כל צד, היחס שבין כל נושה לבין הנושים האחרים, ולבין המשיבים.
אציין שגם בהתאם להסכמה שאושרה על-ידי בית המשפט בהחלטה בעניין התמורה כנזכר לעיל, לא נקבע שבית המשפט של הפירוק הוא שידון במחלוקת שבין הנושים לבין המשיבים.
משכך, מקומן של המחלוקות בדבר חלוקת כספי המשיבים להתברר לפני הערכאה המוסמכת ולא בבית משפט זה.
על המנהל המיוחד להעביר את תמורת המכר המגיעה למשיבים, בהפחתת ההוצאות, לקופת בית המשפט. התמורה תוותר בקופת בית המשפט לא קודם ליום 1.4.14 וזאת על מנת לאפשר לנושים לנקוט בפעולות לגביה, לרבות הטלת עיקול, ומבלי שיהיה בדברים אלה כדי להביע עמדה לגוף הטענות. ככל שלא תהיה מניעה להעביר את התמורה למשיבים, תפעל הגזברות לשחררה, כפוף לקבלת אישור בית המשפט.
על המשיבים להמציא העתק החלטה זו בדואר רשום לכל אחד מנושיהם.
המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ו' שבט תשע"ד, 07 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.